נייר עמדה - תקנים
מאבק המתמחים לרפואה למען קיצור התורנויות ותוספת תקנים למערכת הבריאות הציבורית בישראל
ארגון מרשם, ארגון המתמחים לרפואה בישראל, קם כדי להעניק ייצוג ראוי למתמחים ברפואה, מתוך הבנה שמדובר באוכלוסיה בעלת צרכים יחודיים משלה וראייה עמוקה ויסודית של המתרחש במחלקות וחדרי המיון של בתי החולים הציבוריים בישראל. אנו, המתמחים, נושאים על כתפינו את עיקר הנטל של מערכת הבריאות הציבורית, ומכיוון שכך, לנו הזכות להשפיע עליה ולשנותה כאשר טובת המטופלים עומדת לנגד ענינו. כעת, לאחר שנים ארוכות בהן קולנו לא נשמע, יצאנו למאבק ציבורי. הנושא הראשון עליו אנו נאבקים הוא קיצור משך התורנויות על ידי הוספת תקנים למערכת הבריאות הציבורית.
בחרנו להתחיל את השינוי מנושא התורנויות הארוכות, שהרי מדובר באחת מהלקונות המרכזיות במערכת שמחד, פוגעת באיכות הטיפול הרפואי עבור החולים ולעיתים אף מביאה לסכנת חיים ממשית, ומאידך פוגעת באיכות חייהם ופעמים רבות בבריאותם של המתמחים עצמם (כאמור 52% המתמחים נרדמים על ההגה לאחר תורנות, והספרות מוכיחה קשר בין שעות עבודה ארוכות ונזקים גופניים ונפשיים). בעולם המערבי כבר הבינו: מתמחים עייפים ורצוצים אינם רופאים טובים המסוגלים לתת טיפול רפואי ראוי.
למרות שאין זה מתפקידנו להציע פתרונות למשבר מערכת הבריאות ניסינו להציע מודלים חלופיים. במסמך המודלים, שפרסמנו ונכתב בשיתוף מתמחים ומומחים לבריאות ציבור, הצענו 2 שיטות לשינוי שיטת תורנויות המתמחים. שתיהן ניתנות ליישום בהינתן תוספת תקינה של כ- 14% (תוספת תקינה זו עדיין נמוכה עשרות מונים, לצער כולנו, מכוח האדם שמערכת הבריאות הציבורית זקוקה לו באופן מיידי וזאת על פי כל מחקר או נייר עמדה, רשמי או חיצוני שנעשה בעשור האחרון).
הצורך בתוספת תקינה במערכת הבריאות הציבורית בישראל
נייר עמדה של ארגון מרשם
רקע
כפי שנראה להלן, סוגיית התקנים של המתמחים ברפואה בישראל אינה סוגיה חדשה והיא מוכרת היטב לשלל הגורמים העוסקים בנושא. מערכת הבריאות בישראל סובלת ממחסור חמור של אלפי רופאים שצפוי להחמיר אף יותר עם הגידול באוכלוסיה והעלייה בתוחלת החיים. אין זה מפתיע כי סוגיית קיצור התורנויות של המתמחים - שכיום נמשכות 26 שעות ברציפות, והינה סימפטום לתת-תקינה חמורה - צפה בעוצמה מעל פני השטח ומוכיחה את מה שלא ניתן להסתיר עוד: תת תקינה חמורה במספר הרופאים משמעותה סיכון חיי אדם באופן הישיר ביותר.
הסיבות למצבה הקשה של מערכת הבריאות הציבורית
ישנם מספר גורמים שהביאו למצבה הרעוע של מערכת הבריאות הציבורית והצטברותם לכדי תוצאה עגומה אחת - מערכת קורסת המוחזקת על ידי מתמחים שאינם מסוגלים לתת מענה רפואי הולם לציבור.
1. הסתמכות על תקינת גולדברג (הרחבה בנושא בסוף המסמך), תקינה שנקבעה ב-1976 ומתבססת על מספר מיטות אשפוז (שם ישראל נמצאת במקום הלפני אחרון ב-OECD לשנת 2013[1] ובמגמת ירידה לפי משרד הבריאות[2]) ואינה מעודכנת על פי קריטריונים נוספים הנהוגים כיום בעולם: עומסים, הזדקנות האוכלוסיה (כידוע, תוחלת החיים בישראל היא מהגבוהות בעולם), טכנולוגיות חדשות הדורשות הכשרות מחד והופכות לסטנדרט הטיפולי מאידך (פרוצדורות שונות, אולטרסאונד, CT, MRI וכו'), התמחויות ותת-התמחויות חדשות, שינוי בהרגלי עבודה (רישום, תביעות משפטיות וכו').
2. הסכם קיבוצי שנחתם על ידי ההסתדרות הרפואית (הר"י) באוגוסט 2011 והגדיר הוספת 1000 תקנים בלבד במהלך תקופה של כ-9 שנים, בעוד כל מחקר בנושא מערכת הבריאות הציבורית, חיצוני או פנימי, הוכיח כי חסרים לכל הפחות, לאחר בדיקה חלקית בלבד (משמע כנראה שהרבה יותר), כ-3,800 תקנים (בחלק מן המחקרים מדווח על המחסור, שעוד יחמיר ויגדל בגלל בעיית התקינה, עוד משנת 2007 ואף לפני).
3. אי יישום הולם של ההסכם בשל חוסר שקיפות במנגנוני האכיפה והבקרה:
ההסכם מצהיר באופן כללי על תוספת תקינה, כשניתובה למקומות שבהן היא דרושה לא מוגדרת מפורשות. לא התבצעה "צביעה" של תקנים על ידי המדינה. כמו כן, ההסכם נשאר מעורפל לגבי מנגנוני האכיפה והבקרה, ועל כן כיום לא ברורה תמונת חלוקת התקנים המעטים שכבר ניתנו והאם ניתנו במקצועות ובבתי החולים שבהם הם נחוצים ביותר.
למשל: חלק מהתקנים שנספרו כ"תוספת תקינה" הם למעשה מעבר מתקן של קרן מחקר כלשהי (דרך להוספת כוח אדם בבתי חולים ממשלתיים) לתקן "מן המניין" של המדינה, כשבפועל לא השתנתה מצבת כוח האדם.
4. "היעלמותם" של תקנים שניתנים למעסיק גדול ומנותבים לאו דווקא למקומות בהם הם נחוצים. כך, למשל, תוספת תקינה שתתקבל לידי קופת חולים כללית לטובת רופאים מתמחים, עשויה "להיעלם" בדרך הארוכה שבין הקצאת התקנים מהנהלת הקופה, למחוז המתאים, לבית החולים, ולבסוף למחלקה הנכונה. בדרך הלא שקופה והלא מבוקרת שבהם עוברים התקנים, אובדת כוונת המדינה להוספת תקנים מסויימים, ואלה נלקחים למקומות אחרים, ייתכן שלמקצועות רווחיים יותר למעסיק, שם המעסיק יעדיף להוסיף תקני כוח אדם להגדלת הפעילות הרווחית.
5. הסתמכותם של מנהלי בתי החולים הגדולים על פילנתרופים מתוך הבנה כי התקן הקיים של המדינה אינו עונה על הצורך של מערכת בריאות ציבורית מעודכנת - על כן ישנם פערים בין הרצוי (על פי החוק) והמצוי, וכמו כן הסבר חלקי לפערים בין המרכז לפריפריה[3] (שם לעיתים מתקשים יותר מנהלי בתי החולים לגייס תרומות).
6. העליה הגדולה מברית המועצות לשעבר בשנות ה-90 הביאה לישראל אלפי רופאים שנקלטו בתוך מערכת הבריאות בתקופה קצרה. אולם, חלקם הגדול הגיע כעת לגיל פרישה ואלו יוצאים לפנסיה - מה שגרם לעזיבה פתאומית של מספר גדול של ידיים עובדות את המערכת.
7. מאידך, למרות פרישת הרופאים שהגיעו בעליה מברית המועצות לשעבר, מתקיים מצב אבסורדי שבו אחוז גבוה של רופאים שסיימו סטאז' וקיבלו רישיון לעסוק ברפואה, מוצאים עצמם מובטלים ומחכים לתקנים חודשים ארוכים ולעיתים שנים כדי להתחיל את ההתמחות בבתי החולים השונים (בניגוד לטענות הנשמעות מידי פעם, בפריפריה כמו במרכז[4]).
[1] https://data.oecd.org/healtheqt/hospital-beds.htm
[2] מיטת אשפוז ועמדות ברישוי - ינואר 2016 - עמוד 4
[3] מאפיינים תעסוקתיים של הרופאים בישראל - עמוד 19
[4] לצד חוסר היכולת של הגורמים הרשמיים לספק נתונים (שהרי אין בקרה ושקיפות - דבר המעודד אפלייה קשה. מרכז המידע והמחקר של הכנסת מכין דו"ח בנושא בימים אלה), אנחנו אספנו בשטח דוגמאות אין ספור למחסור בתקנים להתמחויות במצוקה כמו גם לבתי חולים בפריפריה: כירורגיה ברזילי, פנימית סורוקה, גניקולוגיה סורוקה, ילדים סורוקה, אלו הן רק דוגמאות.
תיאור המצב כיום
הנתונים מתארים אוכלוסייה פורשת רחבה של רופאים, מצב שייצור מחסור חמור ברופאים בשנים שיבואו: שיעור הרופאים מעל גיל 55, ביחס לכלל אוכלוסיית הרופאים, הוא מהגבוהים ביותר מבין מדינות ה-OECD. קרוב ל-50% מהרופאים בשנת 2013 מעל גיל 55, עליה משמעותית ביחס לשיעורם בשנת 2000[5].
על-פי נתוני משרד הבריאות (2015)[6] – צפי פרישת הרופאים ב-5-10 השנים הקרובות מצביע על מגמת ירידה של 15% בשיעור הרופאים ל-1000 נפש עד לשנת 2025 עד מתחת לממוצע מדינות ה-OECD. בשנת 2014, רבע (25%) מהרופאים הרשומים היו בגיל 65 ומעלה, עליה מ-17% בשנת 2005, וכשליש (30%) – עד גיל 45, המהווה ירידה מ-34% בשנת 2005[7].
די בנתונים אלה כדי להסביר את הצורך הדחוף בהגברת ההכשרה וההסמכה של רופאים לעתיד, במקביל להקצאת תקנים בהתאם.
מספר מסיימי לימודי הרפואה בישראל הוא מהנמוכים מכל מדינות ה-OECD:
5.6 ל-100,000 לשנת 2013 (נתונים אחרונים ברי השוואה באתר של ה- OECD), כשממוצע ה- OECD הוא 11.34 לאותו מספר אוכלוסיה[8].
בנוסף, ההערכות מציגות כי מספר הרופאים הפעילים במקצועם בישראל קטן ממספר הרופאים הרשומים (כ- 12% מהרופאים אשר קיבלו את רישיונם בישראל בשנות האלפיים אינם מועסקים ברפואה בישראל- לכן יש לבצע רישום חוזר של מספר הרופאים הפעילים בישראל[9], כולל הערכה של היקף פעילותם[10]).
מספר הרופאים בישראל נכון לשנת 2012 הינו 3.3 לכל 1000 נפש[11,12] - בדומה לממוצע ב- OECD - אולם נמצא במגמת ירידה מתמדת, ועם פרישת דור הרופאים שעלה לארץ ממדינות חבר העמים בשנות ה-90, צפוי להגיע עד ל-2.6 רופאים לכל אלף נפש עד לשנת 2025[13].
[5] כח אדם במקצועות הבריאות 2014, עמוד 32-34
[6] סוגיות מרכזיות בתחום הבריאות 2015, עמוד 37
[7] כח אדם במקצועות הבריאות 2014, עמוד 7, 18
[8] סוגיות מרכזיות בתחום הבריאות, מרכז המידע הומחקר של הכנסת, מאי 2015
[9] שביעות רצון מהעבודה, כוונות עזיבה ועזיבת העיסוק ברפואה בקרב רופאים בישראל: סקר מקבלי רישיונות בשנים 2000, 2002, 2004 ו- 2006, דינה ון דייק, קרו הולצמן שוויד, גבי בן נון, תלמה קושניר; הרפואה, כרך 150, חוברת 4, אפריל 2011.
[10] הוועדה המייעצת לחיזוק מערכת הבריאות הציבורית, 2014.
[11] (OECD (2015), Doctors (indicator). doi: 10.1787/4355e1ec-en (Accessed on 02 May 2015
[12] יש לציין שהמספר הזה שונה כאשר מקבלים אותו ממקורות שונים - ראו את טבלת הנתונים בקובץ נפרד, מבוססת בעיקר על מסמך כח אדם בריאות 2014 של משה"ב.
[13] דו"ח הוועדה לתכנון כוח אדם רפואי וסיעודי בישראל, משרד הבריאות, יוני 2010.
מחקרים ומסקנות
במחקר מטעם חברת ארגו (2011)[14] בוצעה הערכה של כמות העבודה ב-21 תחומים רפואיים שונים (רוחבית על פני מספר מוסדות רפואיים). ניתן לראות את התוצאות ל-8 תחומים מתוך ה-21.
טבלה 1 (עמוד 4) - מנוחה מומלצת ונמדדת:
יש לציין ולהדגיש כי הטבלה מותאמת למשמרות של 8.6 שעות בעוד תורנות בישראל נמשכת 26 שעות ועל כן הפערים משמעותית גבוהים יותר ובהתאם ההשלכות הבריאותיות והסכנות הטמונות בכך.
השוואה בינלאומית של כל אחד מהתחומים שנחקרו (עמוד 11):
במחקר נוסף ומקיף שהוזמן ע"י הר"י ונעשה ע"י חברות הייעוץ 'ארגו' ו'מרטנס הופמן' בשנת 2007 ('תקן רופאים בבתי חולים בישראל: חקר עבודה[15]) ניתחו את כמות העבודה במחלקות שונות בארץ ובכך חישבו את התקינה הנדרשת במחלקות הנ"ל.
להלן 2 מסקנות עיקריות:
א. בתרשים 1 המובא מתוך המחקר, ניתן לראות את הפער באחוזים בין מצבת כח האדם בפועל בתחום לבין המלצות התקנים של קבוצת היעוץ. למשל בתחום 1 חסרה הוספה של 60% בכח האדם יחסית לקיים.
תרשים 1:
חשוב לציין ולהתריע כי המחקר מוסיף שהחישובים התבצעו לפי עומס ממוצע (כלומר שבתקופה במהלך השנה שבה מחלקה נמצאת בעומס גבוה המספר המוצע לא יספיק), ובנוסף שהנתונים של משך הטיפול בחולים לא הוכנסו לחישובים, ולכן המספרים שהומלצו נמוכים יותר מהנדרש אם קיים רצון להביא את המערכת למצב רצוי.
בסה"כ ב-8 התחומים חסרים 1941 תקנים לפי המלצת המחקר. יש לציין כי מדובר ב-8 תחומים בלבד וחסרים מחקר ומסקנות בנוגע ל-13 תחומים נוספים (פי 1.62). בהסתמך על העבודה שנעשתה, הצהירה הר"י בשנת 2011 כי למערכת יש צורך ב-1,000 תקנים באופן אקוטי ובלתי ניתן לדיחוי, וסך הכל דרושה תוספת תקינה של 7,000 תקנים. למרות זאת, וגם זאת רק לאחר לחץ המתמחים, הוחלט לחתום על הסכם קיבוצי אשר כולל בתוכו הוספה של 1,000 תקנים בלבד, ול-9 שנים כאמור[16].
ב. בתרשים 2 ובטבלה 2 מובאים נתונים לגבי התקינה החסרה על מנת להגיע 'לטיפול הטוב ביותר' - Best Practice (כלומר מעבר להמלצות הבסיסיות שלהם, אם רוצים להגיע לרמת טיפול טובה בסטנדרטים מערביים).
תרשים 2:
טבלה 2:
| תחום | מספר רופאים ל- 100000 נפש בישראל | |
|---|---|---|
| המלצה ביחס לקיים ב2010 | המלצת BP ביחס לקיים ב2010 | |
| 7 | 144% | 168% |
| 1 | 116% | - |
| 4 | 136% | - |
| 2 | 129% | 179% |
| 3 | 131% | 135% |
| 5 | 116% | 148% |
| 6 | 200% | 245% |
| 10 | - | 16% |
מסקנות נוספות של המחקר:
התוצאות מראות בבירור שמצבת הרופאים בישראל דלה מאד. הסימן הראשון הוא זמני המנוחה שנמדדו, שהינם נמוכים בצורה קיצונית, ולמעשה הנמוכים ביותר שהחוקרים נתקלו בהם. המלצת החוקרים היא 12%-17% זמן מנוחה למשמרת של 8.6 שעות. מתמחים לא עובדים במשמרת אחת, אלא 3 משמרות רציפות = 25 שעות, ללא הפסקה משמעותית. הגיוני להניח שעייפות לילה תגרום לטעויות ולפגיעה מוגברת בחולים.
בהשוואת הנתונים לתקינה מ-1975, שעודכנה ב-1983 וב-1997 - חוסר של 3,513 תקנים. לגבי 4 מהתחומים העיקריים התקינה מגדירה 1,788 תקנים, בפועל מאוישים 2,561, והמלצת קבוצת היעוץ היא 3,820 תקנים (להזכיר שוב - החסך מתייחס ל-4 תחומים עיקריים בלבד ללא התחשבות בשאר התחומים).
ההסבר לפער בתקינה: התקינה הישנה מכתיבה תקנים לפי מספר מיטות אשפוז, בעוד שקבוצת הייעוץ מחשבת המלצות לפי דרישה עדכנית יותר: מטופלים המגיעים לקבל טיפול.
[14] Physician Staffing at Israeli Hospitals and Family Healthcare, M. Wangenheim, ERGO Consulting Group 2011
[15] תקן רופאים בבתי חולים בישראל מבוסס על עקרונות התקינה ההנדסית - חקר עבודה
[16] https://www.ima.org.il/heskem/ViewCategory.aspx?CategoryId=5772
יש צורך בתקן חדש לבריאות הציבור בישראל (המתבסס כיום על תקינת גולדברג). התקינה צריכה להתבסס על רמות טיפול עדכניות והטובות ביותר, ולהתחשב ברמת שירות, כלומר זמני המתנה לניתוחים, וביקורים במרפאות, בדיקות וטכנלוגיות חדשות שלא היו קיימות בתקופת הגדרת התקינה ובהתאם כוח אדם מיומן לפענח, לתפעל ולנתח בעזרתן.
תקינת גולדברג:
התקינה מבוססת על מספר מיטות האשפוז, שלפי דוח משרד הבריאות לשנת 2016 נמצא במגמת ירידה, ונכון לשנת 2016 בישראל מספר מיטות האשפוז הכללי הינו הנמוך ביותר מכל מדינות ה-OECD (להוציא את מקסיקו עם 1.8 - נכון לשנת 2013) עם 1.83 מיטות אשפוז כללי לכל 1,000 תושבים[17]. לשם השוואה ממוצע ה- OECD בשנת 2013 היה 3.44 מיטות אשפוז כללי לכל 1,000 תושבים[18].
1. הפעם האחרונה שקבעו נוסחה לחישוב התקינה היתה בהסכם הרופאים של 1976. להלן שיטת החישוב מאז ואת התוספות שנוספו בהמשך:
- מחלקות אשפוז: תקן של מנהל ועוד רופא לכל 5 מיטות עד ל-30 מיטות. מעבר לכך רופא לכל 8 מיטות.
- רנטגן ופתולוגיה: מנהל ומומחה, ועוד רופא על כל 100 מיטות בבית החולים.
- הרדמה: מנהל ועוד מרדים על כל 30 מיטות ניתוחיות, ועוד מרדים על כל 300 מיטות בבית החולים, ועוד מרדים על כל מחלקת נוירוכירורגיה וכירורגית לב חזה בבית החולים.
- מרפאות חוץ (וגם יחידות/מכונים ללא מיטות אשפוז): תקן על כל 2,500 ביקורים בשנה.
- מיון: מנהל, במידה ובבית החולים מעל 400 מיטות גם סגן מנהל. בנוסף רופא אחד לכל 3,250 ביקורים במיון, כאשר מחשבים 30% מהביקורים בשנה.
- טיפול נמרץ: מנהל ועוד רופא על כל 2-4 מיטות בהתאם לסוג היחידה לטיפול נמרץ וגודלה.
- אשפוז יום: מנהל ועוד רופא לכל 1500 אשפוזים בשנה.
2. בהסכם שנחתם ב 1976 לא נקבע מנגנון עדכון. מנגנון זה נקבע בבוררות ע"י הבורר גולדברג. על פי מנגנון זה יש לחשב את שיעור התקנים על פי הנוסחאות מעלה אחת לשנה, לנכות מכך את שיעור הקיצוץ בתקנים במגזר הציבורי, ולאייש 15% מההפרש המתקבל בתקנים.
3. בשנת 1997 בוצעה תוספת חד-פעמית – "הסכם ברבש". סה"כ 360 תקנים למתמחים:
- 3 תקנים לכל מחלקה פנימית של +30 מיטות שבה תפוסה ממוצעת של 80% ב-1996.
- 2 תקנים לכל מחלקה כירורגית של +30 מיטות שבה תפוסה ממוצעת של 80% ב-1996.
- תקן אחד לכל מחלקת ילדים של +30 מיטות שבה תפוסה ממוצעת של 80% ב-1996.
4. בהסכם 2011 הוכרז על הוספת 1,000 תקני רופאים. נכון לדיווח משרד הבריאות ביולי 2014 הוספו 642 תקנים מתוך ה-1000. בהעדר שקיפות, לא ניתן לדעת מתוך אותם תקנים מהו אחוז המתמחים בהתמחות ראשונה, כמה מומחים, וכמה מנהלי מחלקות, מנהלי שירות וכו', וגם כמה מהם הועברו מתקן של קרן מחקרים לתקן רגיל (ובפועל לא שינו את מספר הרופאים בשטח).
[17] מיטות אשפוז ועמדות ברישוי ינואר 2016
[18] https://data.oecd.org/healtheqt/hospital-beds.htm
בעיות בתקינה
מודל התקינה שנקבע ב-1976 אינו מתאים להתפתחות המערכת הרפואית - המודל אינו מתחשב בעומס, בטכנולוגיות חדשות שנכנסו לבתי החולים, בשינויים בהרגלי העבודה (הרבה יותר רישום, תביעות משפטיות וכו'), מספר המיטות אינו מתאים לקצב הגידול באוכלוסיה, כניסתם של מקצועות רפואיים חדשים שלא היו ב-1976 ועוד.
ועדת אמוראי 2007 – הועדה המליצה לשנות את המודל על פי עומסים. על פי ממצאי הועדה קיים פער של 25%-100% בתקנים בין הדרוש למצב הקיים. ההמלצות לא יושמו.
דו"ח ארגו 2007 - הר"י שכרה את "ארגו" לביצוע מחקר בנושא התקנים. ארגו הציעו נוסחה סבוכה לחישוב על פי גורמים רבים לרבות עומס והרגלי עבודה. גם כאן פער גדול בין הדרוש לקיים (משתנה לפי מקצוע).
חשוב לציין, כי המחסור החמור בתקנים בהווה הולך אף להחריף בשנים הבאות. מתוך הנתונים של אסל"י (ארגון הסטאז'רים לרפואה בישראל) והתאחדות הסטודנטים לרפואה בישראל, בסוף השנה הנוכחית יסיימו כ-1,255 את הסטאז' (625 סטודנטים שלמדו בישראל, ועוד כ-630 שלמדו בחו"ל) ויקבלו רישיונות לעסוק ברפואה מטעם משרד הבריאות. מדובר בעליה משמעותית בשנים האחרונות: בשנת 2007, לשם השוואה, קיבלו 548 רופאים רישיונות, ובשנת 2011 קיבלו 899 רופאים רישיון (על פי דוח "כוח אדם במקצועות הבריאות 2014", עמוד 8, 19-28).
עם זאת, מתוך אותם 1,255 מקבלי רשיונות בסוף 2014 המערכת יכלה לקלוט רק כ-1086 תקנים בהתמחות רגילה (ובנוסף כ-102 תקנים להתמחות-על), מה שמשאיר שוב הפרש של לפחות 170 רופאים מובטלים שהתווספו למערכת רק בשנת 2014 והמגמה רק החריפה מאז (מדובר לפחות כגובה האבטלה הממוצעת בישראל). לפי נתוני התאחדות הסטודנטים לרפואה בישראל, המגמה הזאת תחריף עד לכדי כ-400 רופאים מובטלים נוספים בעוד 6 שנים (וכ-2000 רופאים מובטלים חדשים במצטבר לתקופת ה-6 שנים הקרובות בלבד, וזאת במידה ולא יתווספו התקנים אותם אנו דורשים).
חיוני ביותר להבין שהנתונים הללו מצטרפים לנתוני האבטלה בקרב רופאים הקיימים כבר היום - לפי הערכות מדובר כיום באלפי רופאים שקיבלו רישיון לעסוק ברפואה בישראל ואינם עוסקים ברפואה בישראל, חלקם פנו למקצועות אחרים או שעזבו את הארץ, וחלקם הלא מבוטל הינם מאות עד אלפי רופאים צעירים אשר כבר היום ממתינים לתקן להתמחות בכל רגע נתון. לו היו נפתחים היום עוד תקנים, הם כבר עכשיו היו מאויישים בכוח אדם איכותי וצעיר של רופאים ישראלים, המהווים את עתודות כוח האדם של מערכת הבריאות בישראל. כל רגע נתון שהם מצוים מחוץ למערכת ואינם מועסקים הוא בזבוז משאב אנושי יקר ופגיעה בשרות הרפואי הניתן לאזרחים בישראל.
חשוב להדגיש כי אותם 10%-20% מהרופאים שעוזבים את מערכת הבריאות, חלקם הגדול עושה זאת, מכיוון שהתייאשו מההמתנה לתקן שייפתח בזמן שישנם מקומות בעולם אשר שמחים לקלוט רופאים ישראלים צעירים- דבר המעודד הגירה של רופאים ובריחת מוחות. תורם לכך גם אופי התורנויות הקשה בישראל. לולא היו עוזבים את המקצוע או מהגרים, אותם רופאים היו יכולים להכנס למערכת כבר היום, במידה והיו מתווספים אותם תקנים.
מסקנות והמלצות
1. על מנת לקצר את תורנויות 26 שעות על פי מודלים דומים בעולם ובייעוץ מומחים בנושא מישראל, ומבלי לפגוע בהכשרה של המתמחים יש להוסיף כ-32% תקנים ממצבת כוח האדם הנוכחית (14% לטובת קיצור התורנויות, ו-15% לטובת הורדת מספר התורנויות והפחתת העומס בדגש על המקצועות הכירורגים והמקומות בהם עושים המתמחים מספר גבוה יותר של תורנויות, דבר אשר ימנע פגיעה בהכשרה, ומיותר לציין את השפעת הוספת התקינה על ההפחתה בעומסים בבתי החולים, בחדרי המיון ובתורים לניתוחים).
חשוב לציין ולהדגיש - עפ"י כל מחקר, ייעוץ וחוות דעת בנושא, המערכת משוועת לעוד אלפי תקנים נוספים על מנת להשיב את מערכת הבריאות הציבורית לסטנדרטים ראויים.
2. לפי חישובים שערכנו, מדובר בכ-1530 תקנים שבעזרתם נוכל לקצר את התורנויות ל-16 שעות (זהו המודל המועדף על המתמחים ברוב של 72% לאחר שהוצגו בפניהם מודלים לקיצור תורנויות) ולהפחית תורנות אחת במומצע בחודש לכל מתמחה. על פי הערכות של כלכלני בריאות מהמובילים בארץ, ביניהם פרופ' גבי בן נון, מדובר ב-450 מיליון ש"ח בלבד, המוקצים לתקני מתמחים בלבד (בהסכם הקיים התקנים מוקצים למתמחים, מומחים ומנהלי שירות), ויש לעגן זאת בהסכם הקיבוצי.
3. על מנת ליישם את תוספת התקנים הנדרשים, ולאור אי הקמת ועדת מעקב כפי שנקבע בהסכם הקיבוצי הקודם[19], יש להקים ועדה שתעבוד בשיתוף פעולה עם משרד הבריאות וארגון מרשם ותסייע בחלוקה נכונה של התקנים על פי הצורך העולה מהמחלקות עצמן. בניגוד למצב כיום, שיתוף הפעולה יוביל לשקיפות ויישום נכון של הקצאת התקנים וחלוקתם ההוגנת (במיוחד בין מרכז לפריפריה והתמחויות במצוקה בהן עושים יותר תורנויות).
4. יש לעדכן לאלתר את תקינת גולדברג משנת 1976 שאינה רלוונטית למערכת רפואה ציבורית מתקדמת לשנת 2016 ולעגן זאת בהסכם הקיבוצי.