משקיעים בתפל במקום ברפואה ובהכשרה

שני גורמים מרכזיים לאיכות ההכשרה (בהינתן אותם בכירים):

  1. הזמן המשותף
  2. נצילות הזמן

בעוד יש מי שמעלה את האיום שקיצור התורנויות 'יכריח' הארכת הסילבוס ומשך ההתמחות [1] (הבדל של בין 2-3 בקרים בסה"כ עבור 6 תורנויות בחודש. או בין 1-2 בקרים לפי 32% הוספת תקנים כפי שהגדרנו בניירות העמדה שבוכחם לקצר, בממוצע, ל- 5 תורנויות בחודש [2]), עולה מהנתונים שמאות שעות בשנה (אלפי לאורך התמחות) אינם מנוצלים כראוי ובהתאם משפיעים לרעה על אורך ההתמחות במידה:

רופאים של בירוקרטיה:

  • 92% מהמתמחים בפנימית משקיעים בביורוקרטיה במחלקה ממוצע של 4.5 שעות ביום!
  • 90.5% מהמתמחים בילדים משקיעים בביורוקרטיה במחלקה ממוצע של 4.1 שעות ביום!
  • 91% מהמתמחים במיון משקיעים בביורוקרטיה במחלקה ממוצע של 4.2 שעות ביום!
  • 95% מהמתמחים בנוירולוגיה משקיעים בביורוקרטיה במחלקה ממוצע של 4.1 שעות ביום!

[1] למרות שהוספת יום חופש אחרי תורנות לא האריכה את הסילבוס, ולמרות שקיצור התרונויות מ- 26 ל- 36 לא האריכה את הסילבוס, ולמרות שהר"י חתמו על קיצור תורנויות בהסכם הקיבוצי של 2011 ללא רמז להארכת הסילבוס

[2] למשל 510 תקנים בלבד (בעלות של כ-130 מיליון שח) לטובת מחלקות פנימית, מיון ונשים (מחלקות שהוסכם עליהם בהסכם הקיבוצי 2011) יובילו לקיצור תורנויות ל- 16 שעות והורדה של תורנות אחת בממוצע)

משקיעים בתפל

NICE to have VS. MUST have

בפועל יוצא שההתמחויות אינן מוסדרות, אינן ברורות ואינן קבועות, ובשילוב מחסור משווע של כוח אדם רפואי (תקנים למתמחים, עוזרי רופא, הוספיטליסטים וכו'), המתמחים עסוקים 'בסגירת פינות' במקום בהתמחות (ולכן, שוב, אורך הסילבוס של המתמחים ארוך בממוצע בין שנה לשנתיים מאשר ארה"ב ושאר מדינות חו"ל).

מהנתונים הנ"ל עולה כי הסדרה של ההתמחות ותוספת משמעותית של כוח אדם רופאי (בעיקרם תקנים למתמחים, אבל לא רק) היו יכולים לקצר את אורך ההתמחות משמעותית, לקצר את תורי ההמתנה במחלקות, לקצר את התורים לניתוחים ולקצר את זמן ההמתנה במיון.

NICE to have VS

אין תוכנית התמחות - אין הכשרה

מבנה ההתמחות שאינו מוסדר כפי שנהוג במדינות מערביות מתקדמות לצד העדר חמור בכוח אדם רפואי (מתקנים למתמחים ועד פארא-רפואיים) מוביל לכך שמתמחים (כירורגים) 'מפספסים' הזדמנויות רבות להכשרה:

אין תוכנית התמחות - אין הכשרה

הנתונים מדברים בעד עצמם:

אלפי שעות מבזובזות, העדר חמור של כוח אדם רפואי (מתמחים ופארא-רפואיים) וניצול נמוך להכשרה מובילות למסקנה ברורה- ניתן לקצר את ההתמחות באופן מהותי ע"י ניצול נכון יותר של מבנה ההתמחות לצד הוספת כוח אדם רפואי.

עומסים אבל מחכים (לתקן)

עומסים אבל מחכים (לתקן)

בזמן שהתורים מתארכים במחלקות ובמיון, ובזמן שמתמחים יורדים לתורנויות מיון להמשיך במחלקות, מתמחים רבים מחכים לתקן, השנה יותר מבשנה שעברה, ולפי קצב גידול הסטודנטים (דבר מבורך), ההמתנה עוד תתארך ותתארך. בפריפריה כמו במרכז, בהתמחויות כירורגיות כמו בשאינן כירורגיות.

למה ממתינים לתקן?

​פרשנות אישית של מרשם:

המשמעות היא - לא יעזור לייבש את המרכז, מתמחים לא יעקרו את מקום מגוריהם בגלל תקן פנוי בפריפריה. אחרי 7 שנים של השקעה (לפחות) ועוד כחצי עשור לפחות לפניהם, מתמחים הגרים באזור המרכז והערים הגדולות יעדיפו להמתין לתקן זמן ממושך במקום מגוריהם ולא יעקרו עם משפחתם לפריפריה. המחקרים מראים, כי מי שלא מוצא תקן פנוי להתמחות במקום מגוריו, סביר כי יעדיף לעבוד כרופא בסקטור הפרטי (חברות תרופות, מכשור רפואי, ביו טק וכדומה) או התמחות בארה"ב או בארופה (יש לזכור, כי כקרוב למחצית ממקבלי הרישיונות לעסוק ברפואה בישראל מחזיקים גם ברישיון ארופאי). על מנת למשוך מתמחים לפריפריה, לא מספיק להקשות עליהם לקבל תקן במרכז (פתרון קל ושאינו לוקח אחריות על בעיות הפריפריה האמיתיות), אלא להפוך את ההתמחות בפריפריה לאטרקטיבית, הן מבחינת תמריצים כספיים כפי שנהוג בעולם, והם מבחינת השקעה אמיתית בפריפריה כך שתהפוך ליותר אטרקטיבית מבחינה מחקרית, אקדמאית, תשתיות ואופק השתכרותי לאחר תום ההתמחות.

[3] לידיעתכם/ן, מתוך 887 מתמחים שענו על השאלה מי היו רוצים שייצגו אותם מול משרד הבריאות והאוצר בנוגע להקצאת תקנים וקיצור תורנויות- 87% מעדיפים את מרשם על הר"י (13%)